<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תשי"ט</h1>
<h2>דף עב:</h2>
תירגמה רב ששת בגוי המערה דאתי מכוחו. כלומ' הא דקתני המערה מחבית לבור (ב)קילוח היורד (מחבית לבור) משפת חבית לבור למטה אסור לא משום נצוק ומחובר ליין שבבור. ולעולם ניצוק אינו חבור אלא זה הקילוח מפני שהוא בא מכח הגוי הוא דאסור. ולא משום דנצוק הוי חיבור. והשתא משמע דאליבא דרב ששת אפי' בלא קטיף קטופי האי חמרא דבחבית מותר. על כורחיך הכי הוא. (שאם תאמר בקטיף קטופי הוא דמתיר רב ששת אבל בלא קטיף קטופי האי חמרא דבחבית מותר. על כורחיך הכי הוא.) שאם תאמר בקטיף קטופי הוא דמתיר רב ששת אבל בלא קטיף קטופי אסור הא ס"ל דנצוק אינו חבור כדמוקי לי' מתני' דקילוח היוצא מן החבית לא נאסר משום נצוק (דמחבור) [דמחובר] לבור אלא מכוחו של גוי הוא נאסר. הילכך כי היכי דלבור לא הוי חיבור [ה"נ] לחבית אפי' לא קטיף. אלא משום כח הגוי. אבל לפי מה שפסק רבי' שלמה והילכתא כרב ששת שאין אדם חולק עליו. ואם שפך גוי מן הכלי מותר מה שנשאר בכלי דווקא בקטיף קטופי אבל בלא קטיף קטופי אסור מה שבחבית משום שהוא מחובר לקילוח היוצא ממנו. והוא פוסק בסמוך ממילתיה דרב חסדא דאמ' להו להנהו סבוותא כי כייליתו חמרי (קטופו) [קטפי] קטופי שיפסוק ראש העליון של נצוק קודם שיגיע ראש התחתון לכלי של גוי ואי נגע מקמי דליפסוק ראש העליון תו לא מהניא ליה קטוף דאיתסור ליה בנצוק וסבירא לן דנצוק חיבור וכן הלכה. הילכך על כורחין יש לנו לפרש דמה שפסק רבי' הלכה כרב ששת בקטיף קטופי דמותר מה שנשאר בכלי. אבל לדברי הרב ר' יצחק מ"כ שהוא חולק ומחמיר על פיסוק רבי כי אינו נראה אלא גוי המערה מכלי אל כלי אסור. ולא מיבעיא בלא קטיף קטופי דאסור שאסור העליון דעל כורחין נאסר מחמת נצוק מכלי העליון לתחתון אלא אפי' קטיף קטופי נמי אסור העליון ועל ידי נצוק מן האויר דמיד שיצא מדופני הכלי מכח הגוי מיד הוא נאסר באויר. ואי אפשר לקטף מהרה שלא יהא חבור לכלי העליון שעה אחת. הילכך גוי המערה מכלי כשר לכלי כשר נאסר אף העליון ול"ש קטיף ול"ש לא קטיף. דהא דקמתרץ (דבשכח) [דכח] הגוי דרבנן הוא וההוא דנפק לבראי גזרו ביה רבנן ההוא דגוואי לא גזרו ביה זה אינה ראייה להתיר גוואי כלל. דרב ששת לדחויי בעלמא ולמימ' לעולם אימ' לך נצוק אינו חבור והב"ע דקאסר קילוח היורד לבור בגוי המערה ומשום כח הגוי קאסר ליה ולא משום נצוק. ופרכינן עלה אי משום כחו של גוי כולה חבית נמי ליתסר משום כחו של גוי. ומשני כיון דכחו של גוי מדרבנן הוא לא גזרו אלא באותו היוצא שנכר בו כחו של גוי. שאין כח של גוי [ניכר] כלל לא גזרו רבנן. הילכך לא גזור מה שבחבית (מותר) [ומותר]. ולמאי דדחי רב ששת דנצוק אינו חבור הוא דקאמ' הכי. אבל אנן כיון דק"ל נצוק חבור נהי דלא למיסרי לגוואי משום כח דגוי שהרי אין כח הגוי ניכר בו משום נצוק שמתחבר לאותו הנשפך מן הכלי אסרי ליה לגוואי. והכי הילכת'. ואנן מוקמי' לה למתני' כשישר' מערה מחבית (דאסיר). הילכך קילוח היורד משפת חבית לבור אסור בנצוק. ושבחבית מותר בדקטיף קטופי. אבל בגוי המערה לא מהני קיטוף כי אי אפשר לעולם. אבל ר' חולק על דבריהם ואמ' הכי ושמעי' מרב ששת דעדיין לא קים לן מהיכא דיקדק רב הונא לעיל דנצוק חיבור. דהכי מוכח כל סוגייא דנצוק אינו חיבור. וגם זה מוכיח לדברי דמילתיה דרב חסדא בתר רב ששת שכן נכתב ספר אחד ישן מנא אמינא ליה דהא דקא תני מתני' המערה מחבית כו' דמשום כח דגוי הוא אסור דקאמ' להו רב חסדא להנהו סבוותא כו'. והן לא נתנו דעתן לדקדק בזה שנכתב מילתיה דרב חסדא כר'. וגם אחרים נדחקו לזה הדבר שהיו סבורים שהיא מילתא באפי נפשה. וטעות היא בידם. דודאי מילתא דרב חסדא למאי דאתי ולא מחמת נצוק אסר להו רב חסדא שהרי העניין דלעיל מיירי בגוי המערה מחבית לבור. דאמ' להו רבא להנהו שפוכאי כו'. ולא מיירי אלא משום כח גוי. ואי מילתא דרב חסדא מיירי בנצוק למה קדם מילתיה דרב חסדא למילתיה דרבא. הי' לו לומר אחר תרגמה רב ששת. אלא ודאי רב חסדא לאו בנצוק מיירי. ועוד שאינו מקשה על מילתיה ש"מ נצוק חבור כמו שמקשה על מילתיה דרבא דגישתא ובת גישתא. והדברים מוכיחים דנצוק אינו חבור. חדא דאין ר' חייא סבר דניצוק חיבור אמאי תני בברייתא שלו שפחסתו צלוחית. אלא ודאי אינו חבור. והא דאמרי' לעיל ניצוק תיבעי לך אליבא דרב הונא קאמ' כלומ' לא תשמע מידי אי חיבור אי לאו חיבור. ועוד דאמ' רב הונא ל"ש אלא דלא החזיר גרגותני לגת [אבל החזיר גרגותני לגת] אסור. ומקשה תלמודא ש"מ נצוק חיבור. לימא רב הונא לטעמי' דאמ' נצוק חבור. ועוד ראייה אחרת דלעיל אמרנו דטהרות אלימי מיין נסך ולטהרות אמרנו דאינו חיבור. ועוד אין לך נצוק גדול מזה דקנישקין שאנו מתירין. ומורה ר' מיכאן היתר גדול דגוי המערה מכלי לכלי כשר (את שמערה) מה שנשאר בו מותר אפי' בלא קטיפי קטופי דמה לי קטיף ומה לי לא קטיף כיון דנצוק אינו חבור. אבל אם היינו אומרי' דהוי חיבור אפי' קטיף לא מהני כמו שמעמיק אחיו דאי איפשר דלא הוי חיבור מה שבכלי לקלוח היוצא ממנו אפי' פורתא. וא"א שיפסוק כל כך במהרה. אבל לדברי מורי שמדקדק מיכאן דנצוק אינו חיבור אפי' לא יפסוק מה שבכלי מן הקילוח מותר. והמחמיר תע"ב.
